פסק-דין בתיק ע"א 2014/04

השופט י. גריל :

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיא כב' השופטת א. בית-נר) מיום 26.8.03 בת.א. 4591/98 לפיו נדחתה תביעתו של המערער לפיצויי נזיקין עקב ארוע ירי שהתרחש ביום 10.6.1992 עת נורה המערער בידי שוטר מג"ב.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא טען המערער, יליד 1974, שהוא עבד כשכיר בבית-מלון, וכי ביום 10.6.92 סמוך לשעה 21.00, הוא הלך ברגל בירושלים והגיע סמוך לחורשת א-טור. שני אנשים לבושי בגדים אזרחיים הלכו אחרי המערער וביקשו ממנו לעצור. המערער פחד, והמשיך ללכת, ואזי אחד משני האנשים הנ"ל ירה במערער בגבו, באזור המותן משמאל, ופצעו. בדיעבד התברר שהיורה הוא שוטר מג"ב.

לאחר האירוע הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בירושלים לפיו הואשם המערער בביצוע חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) של חוק העונשין.

בכתב האישום נטען שהמערער החזיק בגרזן ועמד להנחיתו על ראש השוטר בכוונה לפצעו, וכי השוטר ירה מאחר שחש בסכנה.

המערער כפר באשמה שיוחסה לו, ובהכרעת הדין זוכה המערער.

בכתב התביעה נטען שמעשיו של השוטר הם בגדר מעשה תקיפה, וכן רשלנות והיפר חובה חקוקה.

נטען שהשוטר היורה הפר את הוראות הפתיחה באש ונוהלי המשטרה בדבר שימוש בנשק.

עוד נטען, שנטל ההוכחה רובץ על המשיבה הואיל והנזק נגרם ע"י "דבר מסוכן".

עד כאן תמצית טענות המערער (התובע) בכתב התביעה.

ב.         המשיבה בכתב הגנתה כפרה בעובדות נשוא כתב התביעה, פרט לכך שהשוטרים הנזכרים בכתב התביעה, פעלו במסגרת תפקידם על פי דין.

העובדות בהתאם לכתב ההגנה היו אלה:

במועד הרלוונטי עמד המערער כשהוא רעול פנים בקרבת חורשה בשכונת א-טור בירושלים. שני שוטרים בלתי מזוהים התקרבו למקום לאחר שקיבלו דיווח על הימצאות רעולי פנים. המערער זיהה בשלב מסויים שבו עמד אחד השוטרים בסמוך אליו כי  מדובר, ככל הנראה, בשוטר, ואזי הרים המערער גרזן בכוונה להטיח את הגרזן בראשו של השוטר.

השוטר חש בסכנת חיים ממשית הנשקפת לו מצד המערער, ואזי ירה במערער ופצע אותו.

המערער הועבר לבית-החולים וכעבור יומיים, ב - 12.6.92, משהתאושש נחקר לראשונה על נסיבות פציעתו.

גרסתו היתה שלא חש בטוב ולכן הזמינה משפחתו אמבולנס שפינה אותו לבי"ח. המערער גם טען שהוא חולה, ולא פצוע, והכחיש כל טענה כאילו היה מעורב בארוע ירי.

עוד נטען בכתב ההגנה שבמשפט הפלילי לא נקבע כל מימצא פוזיטיבי לא באשר לכיוון הירי ולא באשר לגרזן. מכל מקום, ממצאים ומסקנות בהכרעת דין המזכה נאשם אינם קבילים כראיה בתיק זה, מה עוד שכלל לא נקבעו ממצאים פוזיטיביים.

טענת המשיבה בכתב ההגנה היא שהשוטר פעל מתוך הגנה עצמית, בזהירות ובסבירות בנסיבות בהן היה בשטח עויין ביותר בו הסתובבו רעולי פנים וכאשר נשקפה לפתע סכנה מוחשית לחייו.

לא היתה כל סיבה סבירה להניח, באזור בו ארעה ההתרחשות, שהמערער הוא אדם תמים המסתובב רעול  פנים, ללא כוונה חבלנית או פלילית. השוטר פעל כדי להגן על עצמו מפני מכת גרזן בראשו, ובמעשהו לא חרג ממידת הנחיצות הסבירה לאותה מטרה.